<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ו ח"ג</h1>
<h2>דף ח:</h2>
שטר חוב היוצא על היתומי' שלוה אביה' ואפילו כתוב בו עדית אינו גובה אלא מן הזיבורית כתב הרמב"ן זהו דוקא כשכת' לו בפי' שיגבה עדית בין ממנו בין מיורשיו גובה מעדית וכן נראה עקר ואע"פ שהוא מן הדין שיגבה מן העדית מיורשיו כמו ממנו אפילו שלא פירש מיורשיו רצו חכמים להשוות דבריהם שלא יגבה שום אדם מיתומים כי אם מן הזיבורית אבל אם כתב לו בפירו' שיגבה מן העדית בין ממנו בין מיורשיו גובה מעדית וכן נראה עקר וכן כתב ה"ר יונה. ועוד כתב הרבי יונה שטר של יתומי' היוצ' עליהן וכתוב בו אפותיקי סתם שייחד לה קרקע ידוע אינו גובה אלא מן הזיבורית זולתי אם כתב ממני ומיורשי כמו שכתבתי ואם כתב בו אפותיקי מפורש כגון לא יהא לך פרעון אלא מזה גובה ממנו וכן כתב בה"ג. גטין פ"ה. יתומים בין גדולים בין קטנים לענין שבועה ולענין זיבורית כלומר שהבא ליפרע לא יפרע אלא בשבועה ולא יגב' אלא מזיבורית וכתב הרבי יונה ודוקא לגבי ב"ח שדינו בבינונית לא ימנע מלהלוות בשביל שיגבה מיתומיו מזיבורית כי לא יעלה בדעתו שיפול בעל חוב לפני יתומין אבל לנזקין שהיה מחוייב אביהן שדינם בעידית קטנים גובה מהן מזיבורית וגדולי' מעדית כי בזה לא עשו תקנה אלא לקטנים וכן נראה עיקר. ועוד פשוט בקמא [י"ד ע"ב] שאם מת המזיק קודם שישלם גובה קרקע ולא טלטל וגובה מזיבורית כי כבר נעשה הניזק בעל חוב ומטלטלין דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי ואם תפס הניזק מטלטלי דמזיק גובין מהן גטין בתרא שבועות. אף על גב דאין גובין מן היתומים אלא זיבורית מן הלקוחות שמכר להם אביהם גובין כדינ(י)ן נזיקין עדית ובעל חוב בינונית כמו מן המוכר עצמו היכא שמכרן בבת אחת כך מוכח בקמא מההיא דמכרן לאחד או לשלשה. מוכרין נכסי יתומין בלא הכרז' לכרגא כלומר בשביל מס לפי פרש"י נראה כי דוקא בשביל מס מוכרין בלא הכרזה אבל לכל שאר צרכי יתומים צריך הכרזה ולפי דעת התוספות כי כן הדין לכל שאר צרכי יתומים אין צריך הכרז' גטין [נ"ב ע"ב] כתובות [פ"ז ע"א]. כתב הרשב"א דגובין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסי' בני חורין אצל יתומים קטנים דמאחר שאינו יכול לגבות מיתומים הוה ליה כמו אשתדוף בני חרי ושאר המפרשים חולקין עליו.
<h2>דף ט.</h2>
בעל חוב כשיבא לגבות מן האחי' אחר שחלקו אינו יכול לגבות מאחד יותר מחבירו אלא אם כן עשאו אביה' אפותיקי ואם לא עשאו אפותיקי נוטל מאחד חלק מהחוב כשיכול לגבות שדה שלם מכל אחד אבל אם צריך ליטול חצי שדה מכל אחד גובה שדה שלם ממי שירצה וכל אחד פורע לחבירו כפי חלקו ובטלה מחלוקת. קמא בתרא וברשב"ם. יתומים אין גובין מהן עבדים דכמטלטלי דמו כך פשוט בגמרא בתרא. ועוד פשוט בקמא [י"ב ע"א] שאם עשה עבדו אפותיקי ומכרו שבעל חוב גובה ממנו וכתבו המפרשים וכמו כן גובה מן היתומים אם הניח להם אביהם עבד מאחר שעשאו אביהם אפותיקי ויש מי שכתב שאפילו האפותיקי סתם כלומר שלא כתב בפירוש לא יהא לך פרעון אלא מזה אלא כגון שייחדו לו לגבות ממנו.
<h2>דף יא:</h2>
עשה שורו אפותיקי ומת בעל חוב אינו גובה ממנו כך כתבו התוספות ויש מפרשים שכתבו דגובה ואף על פי שתקנו הגאונים לגבות ממטלטלי יש נפקותא בין אלו השני פירושים כגון שכתבו בשט' חוב מטלטלי אגב מקרקעי שיש לו דין קדימה כמו בקרקע כמו שכתבתי בגביית חוב ולפי התוספות אם הם שני בעלי חובות האחד אפותיקי ולא כתב מטלטלי אגב וכו' והוא מוקדם ולאחר כתוב בו מטלטלי אגב וכו' והוא מאוחר נותנין אותו למאוחר כי לראשון אינו משועבד אלא מכח תקנה ולפיכך האחד גובה אותו בעל אפותיקי מאחר שמשועבד לו מן הדין וכן אם הם שוי' בזמן יחלוקו.
<h2>דף יד:</h2>
יתומים אין נפרעין מהם מן המטלטלין לגבי נזיקין ואם קדם הניזק ותפש מחיים בית דין גובין לו מהן אבל תפש לאחר מיתה לא. ובדורות הללו דין הקרקעות והטלטל אחד הן לכל דב' של שעבוד בלא תקנה דהוו כגמלי דערביא ואשלי דקמחנייא דאמרינן בכתובות דאשה גובה מהם. וכתב הרב רבינו משה בר מימון שאם לא הניח ממטלטלין גובין מן הזיבורי' כי הבא ליפרע מן היתומים לא יפרע אלא מן הזיבורית ורב שרירא ורבינו תם כתבו כי אינו נוהג זאת התקנה אלא בכתובה שמקנה מטלטלי אגב מקרקעי. וכתב הרב רבינו יונה דלא תקינו לגבו' ממטלטלי אלא היכא דלית להו קרקע אבל אם יש קרקע גובין מן הקרקע אפילו אחר התקנה ואפילו יש להן מעו' שהניח להם אביה' קמא.
<h2>דף לט.</h2>
אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים עד שיהיו בן י"ג שנה ולהוצאתם עד עשרים שנה כלומר עד הזמן שהיה קיי' מה שעשו ואין נזקקין לנכסיהם למכור ולגבות מהם אלא אם כן רבי' אוכלת בהם או לאשה בכתובתה בין אלמנה בין גרושה משו' חן שתנשא עמה ולכן אם נשאת כבר אין נזקקין לנכסיהם לפרוע כתובתה עד שיגדלו. והא דאין נזקקין אפילו מלוה בשטר אפי' יש שם כל תנאי שבעולם ואפילו שטר מקויים שמא כשיגדלו ימצאו שובר או התפיסו המת צררי קודם מותו. ואם אמר אביהם תנו מנה סתם לפלוני נזקקין ומעמידין אפטרופוס לחפש בזכות יתומי' ולדחות מקבל מתנה אצל הגרוע וכן אם אמר תנו מנה זה לפלו' מעמידין אפטרופוס ונזקקין להם אפילו אין תועלת בזה למנות אפטרופו' ואם נמצאת שדה שאינה שלו כגון שהיא שדה גזולה ונתקבל העדות בחיי אביהן נזקקין כשמעמידין אותו לפסול עדות שאם לא נתקבל בחיי אביהן אין מקבלין כי אין מקבלין עדו' שלא בפני בעל דין וקטנים כמאן דליתנהו דמי ובאותן דברי' שנזקקין להם מוקמינן אפטרופוס כגון שדה סתם כלומר שאמר תנו מנה זו לפלוני או מנה סתם או שדה זו או מנה זו חייב מוד' או שמתוה ומת בשמתיה או שלא הגיע זמן פרעון המלוה בחיי אביהן דאין אדם פורע תוך זמנו נזקקין לקיים השטר ולגבות מן היתומים אפי' מיתמי. וכתב רמב"ן ואם לוו בית דין או אפטרופוס לצרכי יתומים כשהם קטני' מחלקת אם נזקקי' אם לאו והעיק' שנזקקין וכן כתב הרא"ש. וי"א כי כל דבר שעשו בית דין או אפטרופוס לצרכי יתומים כשהם קטנים נזקקי' לנכסי' ומקבלין עדו' בפני בית דין או בפני אפטרופוס ובעדי צואה והן בעלי דבר ומוכרין שלא בהכרזה וגובין מן הבינונית ואחריו' על היתומים ואם טרפו מהלוקח גובה שלא בהכרז' דכל מה שאמרנו אין נפרעין מנכסי יתומים היינו במילי דאבוהון ואם לוו יתומים בלא אפטרופו' אין נזקקין ואם בא מלוה לגבות חובו אין מקבלין עדות עד שיגדילו ואין מעמידין אפטרופוס על כך וכן בעידי צואה אין מקבלין עדות בפני אפטרופוס. וכתב הרשב"א אם היה ליתום אפטרופוס על כל נכסיו קודם לכן בכי האי גונ' לא אמרי' אין מקבלין עדו' אלא בפני בעל דין כי בכל דבר מקבלין עדות דלפני בעל דין הוא מאחר שהוא בפני אפטרופוס שנתמנה קודם לכן על כל נכסיהם וכן נראה עיקר קמא בתרא וברשב"ם כתובות. יתומין חייבין לפרוע חובת אביהן אפילו מלוה על פה היכא דהודה הוא בשעת מיתה או דשמתוה ומת בשמת' על אותו החוב דודאי לא פרע ולא חיישינין בכי האי גונא לצררי כי מה שאמרנו אין נזקקין לנכסי יתומים משום שמא התפיסו צררי קודם שמת ובכאן לא חיישינן פירוש וגובה בלא שבועה כתובות.
<h2>דף קיא:</h2>
הגוזל ומת והניח לבניו או האכילם פטורין לשלם לאחר ייאוש כשאין גזילה קיימת אבל גזילה קיימת אפילו אחר ייאוש חייבין לשלם בין גדולים בין קטנים ואם הניח להם אביהם אחריות נכסים אפילו טלטל בין אחר יאוש בין קוד' ייאוש בין גזלה קיימת בין אין גזלה קיימת חייבין לשלם ואם אמרו גדולים ידענו שעשה חשבון אבינו עמו ולא נשאר לו אצלו שום דבר פטורין כשאין עדים שגזלו אביהם אבל יש עדים שגזלו אביהן אינן נאמנין כמו שלא היה נאמן אביהן ואם אמרו שמא החזיר או לקח אבינו אינן נאמנין אפילו כשאין עדים שאפילו יהיה נאמן אביהן הן אינן נאמני' בשמא ואנן לא טענינן להו כי הוא דבר שאינו מצוי בגזלה וכתבו התוספות ומה שאמרנו שאם נתנה להם אחר יאוש על מנת לאכול וגזלה קיימת דחייבין דוקא בסמוכין על שלחן אביהם דאם לא כן קנו אותם בייאוש ושינוי רשות. ומה שאמרנו שיתומים קטנים פטורין דוקא בגזל אביהם אבל גזל הוא מטלטלין והן בעין מוציאין אותם מידם ומדברי הרב אלפס והרב רבינו אשר נראה דאפילו בגזל אביהם אם גזלה קיימת וידועה אצלם מוציאין מידם דלא אמרינן קטנים פטורים אלא כשאכלו. קמא.
<h2>דף קיב.</h2>
הניח להן אביהן מעות של רבית אפילו יודעין של רבית הן אין חייבין לשלם ואם הוא דבר מסויים כגון פרה וטלי' חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן ודוקא שעשה תשוב' ולא הספי' להחזיר עד שמת אבל מת ולא עשה תשובה אפילו דבר מסויי' אי' חייבין להחזיר. קמא מציעא [ס"ב ע"א]. רשות יורש לאו כרשות לוקח לענין שינוי רשות כי לא נשתנה רשות הדבר כלל אפילו בא ליד יורש קמא. הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאילתה ואם מתה אין חייבין באונסה אפילו הניח להם אביהם נכסים אבל חייבין בגנבה ואבדה ואם אמר להם שואל החזירוה לי או תחייבו באונסיה חייבין. ואם טבחוה ומכרוה כסבורין של אביהן הי' משלמין שני שלישי דמיה ואם הניח להם אביהם נכסים חייבין בכל דמיה. וזה שאמרנו אם הניח להם נכסים מיירי בטבחוה ומכרוה כי ברישא כלומר במה שאמרנו למעלה שפטורין באונסיה אפילו הניח להם אחריות נכסים ואין חייבין באונסיה דלא נשתעבדו נכסים משעת שאלה אלא משע' האונס וכן עיקר. וכל נכסים שאמרו אפילו מטלטלי אח' תקנה כמו שכתבתי. קמא.
כל דבר שמוחזקין יתומים קטנים בחיי אביהם אין מקבלין עליו עדות ואפי' יטעון תובע שאכלו הנכסים ביני ביני אין מעכבי' ואין מוציאין מידם עד שיגדלו ויטענו עמהן ואם קבלו עדות בחיי אביהן מוציאין ובעידי צואה אין מקבלין אפילו בפני אפוטרופוס. אבל כל דבר שלא הוחזק בה בחיי אביהן כגון תקף בעבדי חבירו או ירד לתוך שדה חבירו מוציאין מידם ולכשיגדלו נראה ראיותיהם. ודוקא שלא היתה עומדת בחזקת אביו אבל היתה עומדת בחזקת אביו ואחר מיתת אביו הוציא הוא המחזיק בה בחוזק ודר בה וירד לתוכה אפילו אמר המחזיק יש לי עדים שהחזקתי בה בחיי אביו אין מקבלין עדות עד שיגדיל ויעמוד ביד קטן. ואם יש אפוטרופוס לקטן קודם לכן ממונה על כל נכסיו לא אמרינן בהא אין מקבלין עדות עד שיגדל כבפני בעל דין דאמי מאחר שהיה לו אפוטרופוס קודם לכן על כל עסקיו. וכתבו המפרשי' ומה שאמרנו בשידוע לאביו שיעמוד בה הקטן עד שיגדיל דוקא כשנכנס בה הקטן ואותו שהי' דר בה יצא ממנה אבל קטן כשערער במחזיק שלשה שנים בחיי אביו על קרקע שהיתה ידועה לאביו אין מוציאין אותו מחזקת הדר בה אלא מקבלין עדי חזקה אם אין לו שטר ויעמוד בחזקתו עד שיביא הקטן ראי' שיועיל לו. וכתב הרשב"א קמא בתרא כתובות.
